סעיף 27א לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, מתמודד עם סוגיית ה"יצירות היתומות" – יצירות שבעליהן אינם ידועים או לא ניתנים לאיתור. מצב זה יוצר אתגר משפטי, שכן השימוש ביצירות אלו עלול להיחשב כהפרת זכויות יוצרים. הסעיף נועד לאזן בין הצורך להגן על זכויות היוצרים לבין הרצון לאפשר שימוש ביצירות אלו, במיוחד למטרות חינוכיות, תרבותיות ומחקריות.
על פי הספרייה הלאומית של בריטניה, כ-40% מהיצירות המוגנות בזכויות יוצרים מוגדרות כ"יתומות". נתון זה מדגיש את היקף הבעיה ואת הצורך במנגנונים משפטיים שיאפשרו שימוש מושכל ביצירות אלו. בישראל, סעיף 27א קובע תנאים לשימוש ביצירות יתומות, כגון חובת "שקידה סבירה" לאיתור בעלי הזכויות ופרסום הודעה מראש במקרה של שימוש מסחרי.
הבנת סעיף 27א ויישומו הנכון מאפשרים למוסדות תרבות, ספריות וארכיונים להנגיש לציבור יצירות רבות שערכן התרבותי וההיסטורי רב, תוך שמירה על זכויות היוצרים הפוטנציאליים. כך, ניתן להעשיר את המרחב התרבותי והחינוכי בישראל, ולהבטיח שיצירות חשובות לא יישכחו או ייוותרו בלתי נגישות בשל מגבלות משפטיות.
| אחד התחומים המרכזיים שבהם נעשה שימוש בסעיף 27א הוא ספריות, ארכיונים ומוסדות תרבות, אשר מחזיקים באוספים רחבי היקף של יצירות יתומות. בישראל, למשל, הספרייה הלאומית עושה שימוש בסעיף זה כדי להנגיש לציבור ספרים, מסמכים ותצלומים היסטוריים שבעליהם אינם ידועים. בעולם, דוגמה בולטת היא פרויקט Europeana של האיחוד האירופי, שבו נעשה שימוש בהוראות דומות כדי לשמר ולהנגיש דיגיטלית יצירות אמנות ומסמכים היסטוריים, במיוחד כאלה שמקורם במלחמות העולם |
שימוש בסעיף 27א בתחום הטלוויזיה והמדיה
בתחום הטלוויזיה והמדיה, סעיף 27א לחוק זכות יוצרים מאפשר שידור ושימוש בחומרים ארכיוניים שהיוצרים או בעלי הזכויות שלהם אינם ניתנים לאיתור. דוגמה לכך היא שידורי ארכיון של רשות השידור לשעבר – גופי שידור כמו תאגיד השידור הישראלי ("כאן") עושים שימוש בסעיף זה לצורך הקרנת תוכניות ישנות, ראיונות היסטוריים וכתבות עיתונאיות שבהן לא ניתן למצוא את בעלי הזכויות.
בעולם, ה-BBC הבריטי עושה שימוש בחוקים דומים להנגשת קטעי חדשות ותוכניות ישנות, במיוחד כאלה ששודרו לפני עשרות שנים. שימוש זה מאפשר לשדר חומרים היסטוריים כחלק מתוכניות דוקומנטריות, תוך עמידה בתנאי השקידה הסבירה לאיתור בעלי הזכויות.
איזון בין זכויות יוצרים לאינטרס הציבורי
חוקי זכויות יוצרים נועדו להגן על רכוש רוחני ולמנוע הפרת זכויות יוצרים, אך במקרים מסוימים, הם מובילים לכך שיצירות תרבותיות, כמו תמונות, מוזיקה, ספרים וסרטים, נותרים מחוץ להישג ידם של הציבור והחוקרים. סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים נועד לטפל בבעיה זו על ידי מתן אפשרות להשתמש ביצירות יתומות – יצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או שלא ניתן לאתרו, כל עוד נעשה מאמץ כן למצוא אותו.
בישראל ובעולם, במיוחד בארצות הברית, קיים איזון עדין בין הגנה על זכויות יוצרים לבין הצורך לאפשר שימוש בחומרים ישנים ונדירים. לדוגמה, ארכיונים, מוזיאונים, ספריות וגופי שידור משתמשים בסעיף זה כדי לפרסם חומרים היסטוריים מבלי להפר את החוק. כך, גופי שידור יכולים לשדר כתבות ארכיוניות ללא חשש מהפרת זכויות יוצרים, ומוסדות אקדמיים יכולים להשתמש בחומרים נדירים במחקריהם.
עם זאת, השימוש בסעיף 27א אינו חופשי לחלוטין – אם בעל זכויות היוצרים מתגלה בעתיד, הוא רשאי לדרוש תשלום ואף לתבוע את המשתמשים. מסיבה זו, עורכי דין המתמחים בזכויות יוצרים ממליצים לבצע תהליך מסודר של חיפוש ואימות לפני השימוש ביצירה יתומה, כדי להפחית את הסיכון להפרת החוק.
איך מגדירים יצירה כיתומה מבחינה משפטית
יצירה יתומה היא יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, אך זהות בעל הזכויות בה אינה ידועה או שלא ניתן לאתרו לאחר חיפוש סביר. בישראל ובעולם, יצירות אלה כוללות ספרים, תמונות, מוזיקה, סרטים, מסמכים ארכיוניים ותכנים נוספים שהיוצרים שלהם אינם זמינים או שהמידע על בעלות הזכויות בהם אבד עם השנים.
מבחינה משפטית, סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים בישראל מגדיר יצירה יתומה ככזו שנעשו מאמצים סבירים לאיתור בעל הזכויות בה, אך לא ניתן היה למצוא אותו. רק לאחר ביצוע חיפוש מקיף ניתן להשתמש ביצירה במסגרת החוק, וזאת בתנאי שמצוין כי מדובר ביצירה יתומה ושבעל הזכויות רשאי להתגלות בעתיד ולדרוש את הפסקת השימוש או תשלום עבורו.
בעולם, במיוחד בארצות הברית ובאיחוד האירופי, קיימים חוקים דומים המאפשרים שימוש ביצירות יתומות בעיקר לצורכי חינוך, מחקר, ושימור תרבותי. עם זאת, במדינות רבות עדיין קיימת מחלוקת משפטית סביב השאלה האם ניתן לעשות שימוש מסחרי ביצירות אלו, והאם גופים כמו גוגל או מוזיאונים דיגיטליים רשאים להנגיש אותן לציבור הרחב.
| לדוגמה, נניח שספרייה ציבורית בישראל מצאה ספר ישן משנות ה-50, שאין עליו סימן של שם המחבר או המו"ל, ולא ניתן למצוא מידע עליהם גם לאחר חיפוש בארכיונים, במאגרים דיגיטליים ובספריות אחרות. במקרה כזה, הספר עשוי להיחשב "יצירה יתומה" לפי החוק. אם הספרייה רוצה לסרוק את הספר ולהעלות אותו לאינטרנט, היא חייבת לוודא שנעשה חיפוש רציני למציאת בעל הזכויות, ולציין בפרסום שהיצירה מוגדרת כ"יתומה". המשמעות היא שאם בעתיד יתגלה כי יש יורשים או גוף שמחזיק בזכויות על הספר, הם יוכלו לדרוש שהספר יוסר מהרשת או לבקש תשלום על השימוש בו. כך החוק מאפשר להנגיש יצירות חשובות לציבור, אך עדיין שומר על זכויות היוצרים במקרה שיתגלו מאוחר יותר. |
חובת "שקידה סבירה" – כיצד מאתרים בעל זכויות יוצרים?
כאשר גוף או אדם מעוניינים להשתמש ביצירה מוגנת בזכויות יוצרים אך אינם יודעים מי הבעלים שלה, החוק מחייב אותם לבצע "שקידה סבירה" – כלומר, לחפש בצורה מקיפה אחר בעל הזכויות לפני שיוכלו להשתמש בה באופן חוקי.
כיצד מבצעים את החיפוש?
תהליך איתור בעלי הזכויות כולל כמה שלבים מרכזיים:
- בדיקה במאגרים רשמיים – חיפוש במאגרי זכויות יוצרים כמו מאגר רשם זכויות היוצרים בישראל, U.S. Copyright Office (בארצות הברית), ו-EUIPO (המשרד לזכויות קניין רוחני של האיחוד האירופי).
- חיפוש ברשתות דיגיטליות – שימוש בכלים כמו Google Reverse Image Search (למציאת מקור של תמונה) או חיפוש במאגרים כמו Getty Images ו-Shutterstock לאיתור בעלי זכויות של תמונות ומדיה.
- פנייה לארגוני זכויות יוצרים – יצירת קשר עם ארגונים כמו ASCAP ו-BMI (המנהלים זכויות מוזיקליות בארצות הברית), הפדרציה הבינלאומית של תעשיית ההקלטות (IFPI), וארגוני יוצרים מקומיים כמו אקו"ם בישראל.
- בדיקה מול מו"לים וספריות – בחינת רשומות של הוצאות ספרים כמו Penguin Random House או HarperCollins, לצד גופי ארכיון כמו Europeana באירופה ו-HathiTrust בארצות הברית, שכוללים מידע על יצירות עתיקות.
- פרסום הודעה לציבור – במקרים מסוימים, נהוג לפרסם בקשה פומבית (למשל, בעיתון או בפורומים מקצועיים) כדי לאפשר לבעלי הזכויות לטעון לבעלותם.
מי אחראי על התחום?
בישראל, גופים כמו הספרייה הלאומית ותאגיד השידור הישראלי מנהלים מאמצים לאיתור זכויות ביצירות יתומות. בעולם, חברות כמו Google Books, מוזיאונים דיגיטליים וארכיונים לאומיים פועלים לפי תקנות דומות כדי לוודא שהשימוש ביצירות נעשה בהתאם לחוקי זכויות יוצרים וללא הפרת סימן מסחרי.
שימושים מותרים ביצירות יתומות
יצירה יתומה היא יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, אך בעל הזכויות בה אינו ידוע או שלא ניתן לאתרו. למרות שזכויות יוצרים מעניקות הגנה משפטית ברורה, סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים בישראל מאפשר שימוש מוגבל ביצירות יתומות בתנאים מסוימים. שימוש כזה מותר רק לאחר ביצוע חיפוש "שקידה סבירה", כלומר, חיפוש מקיף אחר בעל הזכויות באמצעות מאגרי מידע, תאגידים האחראים על זכויות יוצרים (כגון ASCAP ו-BMI למוזיקה) וגופי ארכיון כמו הספרייה הלאומית. אם החיפוש לא הניב תוצאות, ניתן להשתמש ביצירה בעיקר במסגרת מוסדות חינוך, תרבות ומחקר, כגון מוזיאונים, ארכיונים, וספריות ציבוריות, לצורכי שימור ותיעוד היסטורי.
בנוסף, ניתן להשתמש ביצירה יתומה כאשר מדובר בשימוש שאינו מסחרי, כלומר, כאשר היצירה אינה מנוצלת למטרות רווח ישירות, למשל בפרויקטים חינוכיים או כתבות עיתונאיות. במקרה של שימוש מסחרי, כמו למשל תאגיד שרוצה לשדר סרטון ישן שאין עליו זכויות ברורות, יש לפרסם הודעה פומבית בניסיון לאתר את בעל הזכויות. השימוש ביצירות יתומות בא לידי ביטוי בתחומים שונים, למשל בספריות דיגיטליות כמו Google Books ו-Europeana שמנגישות ספרים ישנים לאחר חיפוש זכויות, בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה שבה גופי שידור כמו BBC או תאגיד השידור הישראלי עושים שימוש בקטעי ארכיון עיתונאיים וריאיונות ישנים, וכן בתחום המוזיקה והמדיה, כאשר תחנות רדיו וערוצי יוטיוב העוסקים בהיסטוריה מוזיקלית עושים שימוש ביצירות של אמנים נשכחים.
השימוש ביצירות יתומות מותר כל עוד מתקיים האיזון בין הנגשת היצירה לציבור לבין שמירה על זכויות היוצרים, כלומר, אם בעל הזכויות מתגלה בעתיד, עליו להינתן פיצוי הוגן או אפשרות להפסיק את השימוש.
מה קורה אם בעל זכויות היוצרים מתגלה לאחר השימוש?
כאשר נעשה שימוש ביצירה יתומה בהתאם לחוק, אך לאחר מכן מתגלה בעל זכויות היוצרים, החוק קובע כי יש להתייחס לזכויותיו ולפעול בהתאם להנחיותיו. בעל הזכויות רשאי לדרוש את הפסקת השימוש ביצירה, ובמקרה של שימוש מסחרי, הוא עשוי להיות זכאי לתשלום רטרואקטיבי עבור התקופה שבה נעשה שימוש ביצירה.
אם מדובר בגוף ציבורי כמו ספרייה, ארכיון או מוזיאון, לרוב ייעשה ניסיון להגיע להסכמות עם בעל הזכויות, כמו הענקת קרדיט מתאים או תשלום סמלי. לעומת זאת, אם מדובר בגוף פרטי שהשתמש ביצירה לצרכים מסחריים, בעל הזכויות יכול לדרוש פיצוי כספי משמעותי ואף להגיש תביעה משפטית בגין הפרת זכויות יוצרים. במקרה של מחלוקת על גובה הפיצוי, בית המשפט יכריע על סמך קריטריונים כמו משך השימוש ביצירה, היקף החשיפה שלה, והרווחים שהופקו ממנה.
| כדי להפחית את הסיכון לתביעות, מומלץ למשתמשים ביצירות יתומות לשמור תיעוד של כל מאמצי החיפוש שנעשו לאיתור בעל הזכויות. כך, במקרה של תביעה, ניתן יהיה להוכיח שהשימוש נעשה בתום לב ובכפוף לחוק. |
העונש במקרה של שימוש בלתי חוקי ביצירה יתומה
בישראל, הפרת זכויות יוצרים – כולל שימוש בלתי חוקי ביצירה יתומה ללא עמידה בתנאי סעיף 27א – עשויה להוביל לעונשים אזרחיים ופליליים. בעל זכויות היוצרים שהתגלו מאוחר יותר רשאי להגיש תביעה אזרחית, שבמסגרתה ניתן לדרוש פיצויים של עד 100,000 ש"ח לכל הפרה, גם ללא הוכחת נזק. במקרים חמורים, שבהם מוכח כי הייתה הפרת זכויות יוצרים בזדון או מתוך כוונה להפיק רווח משמעותי, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים גבוהים יותר, ואף להוציא צו מניעה שיאסור על המשך השימוש ביצירה.
בנוסף, במקרים מסוימים, שימוש בלתי חוקי עלול להיחשב עבירה פלילית לפי חוק זכויות יוצרים, כאשר מדובר בשימוש מסחרי נרחב או בניצול היצירה למטרות רווח משמעותיות. העונש בגין עבירה פלילית כזו עשוי להגיע עד שלוש שנות מאסר, לצד קנסות כספיים משמעותיים.
תקדימים משפטיים מהעבר מראים שבתי המשפט בישראל נוטים להתייחס בחומרה להפרת זכויות יוצרים, במיוחד אם ניתן להוכיח כי לא נעשה ניסיון כן לאתר את בעל הזכויות. במקרים מסוימים, כאשר הנתבעים הוכיחו כי פעלו בתום לב וניסו לאתר את בעל הזכויות ללא הצלחה, בתי המשפט הפחיתו את גובה הפיצויים או הסתפקו בהפסקת השימוש ביצירה.
שני תקדימים מחו"ל בנושא שימוש ביצירות יתומות
1. פסק הדין: Authors Guild v. Google (ארצות הברית, 2015)
במקרה זה, איגוד הסופרים האמריקאי הגיש תביעה נגד גוגל בגין הפרת זכויות יוצרים בעקבות פרויקט Google Books, שבו נסרקו מיליוני ספרים, כולל יצירות יתומות, והועלו לרשת. בית המשפט לערעורים בניו יורק פסק לטובת גוגל, בקובעו כי השימוש ביצירות היה בגדר "שימוש הוגן", שכן המטרה הייתה חיפוש ומחקר, ולא הפצה מסחרית ישירה. פסק הדין קבע תקדים משמעותי לגבי סריקה והנגשה של יצירות יתומות, במיוחד בהקשר של דיגיטציה ושימור תרבותי.
2. פסק הדין: Orphan Works Directive (האיחוד האירופי, 2012)
הפסיקה נובעת מהחקיקה של האיחוד האירופי בנושא יצירות יתומות, אשר העניקה לספריות, מוזיאונים וארכיונים את הזכות להשתמש ביצירות כאלו בתנאים מגבילים. אחד המקרים הידועים הוא פסיקה שניתנה בעקבות בקשת הספרייה הלאומית הצרפתית לפרסם יצירות ספרותיות ישנות שבעליהן לא אותרו. ההחלטה הכירה בכך שהשקידה הסבירה לאיתור בעלי הזכויות היא תנאי הכרחי לשימוש חוקי, אך קבעה גם כי אם בעל זכויות מתגלה, הוא רשאי לדרוש פיצוי או הסרת היצירה.
שני תקדימים אלו משקפים את הדילמה בין הגנה על זכויות יוצרים לבין הנגשת יצירות יתומות לציבור, ומדגישים את חשיבות החיפוש המקדים לפני השימוש ביצירות כאלה.
